עכשיו 20 יולי 2019, 16:42




פרסם נושא חדש הגב לנושא  [ 82 הודעות ]  עבור לעמוד 1, 2, 3, 4, 5, 6  הבא
בנגיעה אישית 
מחבר הודעה
מנהלת האתר
סמל אישי של המשתמש

הצטרף: 19 פברואר 2007, 22:12
הודעות: 2089
מיקום: ישראל
הודעה בנגיעה אישית
כל שבוע אביא לאשכול זה יצירה בשיר ובסיפור משל יוצר ידוע. יצירה זו תלווה אותנו במשך שבוע ימים

כאשר היית פה
ומבטך החום מגן עלי
ומחשבותינו נוגעות
פתע
כנף אל כנף.

כאשר היית עמדי
בתוך הדברים החולפים
היו הקירות בני בית קשישים
שסיפרו מעשיות עתיקות
בערב
כאשר שתינו תה.

עכשיו הקירות אינם מחסה
הם הסתגרו בשתיקתם
ולא ישגיחו בנופלי
עכשיו הקירות סיד ומלט
יסוד זר
חומר לא עונה כמוות.

(מתוך הכרמל האי-נראה מאת זלדה.)

_________________
בברכה,
יהודית מליק-שירן

טלפון: 077-5270395
נייד: 052-2331389
אינטרנט: www.bat-or.com


22 מרץ 2007, 01:05
פרופיל אישי אתר
מנהלת האתר
סמל אישי של המשתמש

הצטרף: 19 פברואר 2007, 22:12
הודעות: 2089
מיקום: ישראל
הודעה שיר געגוע לאדם יקר
כאשר היית פה
ומבטך החום מגן עלי
ומחשבותינו נוגעות
פתע
כנף אל כנף.

בשיר יש נימת געגוע המראה על וידוי אישי. הדוברת פונה בשיר לאדם יקר שאיננו במשפט רך מתגעגע "כאשר היית פה",כאומרת בזמן שהיית עמי ומבטך החום השרה עלי יציבות, בטחון ותמיכה "מחשבותינו נוגעות פתע כנף אל כנף", הפועל :"נוגעות" מתייחס לפעולה הנעשית בהווה, עכשיו המחשבות נוגעות זו בזו, מתלטפות באהבה נצמדות "כנף אל כנף", הביטוי הזה מתפרש לי בארבעה כיוונים:"ואביא אתכם על כנפי נשרים", כך אומר אלוהים למשה במדבר, שהארץ המובטחת תינתן לעם המובטח, עם הסגולה ולשם הגשמת מטרה זו אלוהים יקבץ אותם ויערסל אותם אל חיקו ובמהירות בוטחת יביאם למקום יציב, בטוח שלא יאונה להם רע. הביטוי הזה התקשר לי עם המילים:"כנף אל כנף" כי מילים אלו יוצרות מחסה, מגן שמירה, תמיכה.

בשני שיריו של חיים נחמן ביאליק:"לבדי", ו "הכניסיני" באים ביטויי הכנפיים לביטוי" כולם נשא הרוח...ואיוותר אני לבדי תחת כנפי השכינה", ובשיר "הכניסיני" -הכניסיני תחת כנפך ואהי לי אם ואחות". הקשר הדואלי בין המילים תחת כנפי השכינה המתפרש גם למנוחה נכונה והמופיע בתפילת הקדיש הלאומית שלנו:"אל מלא רחמים, המצא מנוחה נכונה תחת כנפי השכינה" מתחבר היטב אל המילים "כאשר היית פה", משמע הוא איננו עמה, והריקות צועקת מעבר לקירות, לזכרונות, לבדידויות. הפירוש השני לביטוי הזה "הכניסיני תחת כנפך" מתמזג עם כמיהת ערגת הגעגוע להיות שמור, להתכרבל, להרגיש בטוח.

הפירוש הרביעי מתייחס למהות האהבה. כאשר שוררת אהבה בין בני זוג, מחשבותיהם נוגעות ככנפי -יונים -סמל של נאמנות ואהבה.

ובבית השני: "כאשר היית עמדי
בתוך הדברים החולפים
היו הקירות בני בית קשישים
שסיפרו מעשיות עתיקות
בערב
כאשר שתינו תה. " האנאפורה החוזרת בתחילת משפט, היא מילת זמן, "כאשר" מילה קטנה המכילה אינסוף פירושים. כאשר היית פה בבית איתי הרגשתי בטוחה. בבית השני "כאשר היית עמדי" הנוכחות שלך נוגעת בי ומתעצמת.אפילו הקירות "אנושיים" בבית כזה ? כבני בית ישישים אשר שותים תה ? פעולה ביתית פשוטה וחמה.

בבית השלישי "עכשיו הקירות אינם מחסה
הם הסתגרו בשתיקתם
ולא ישגיחו בנופלי
עכשיו הקירות סיד ומלט
יסוד זר
חומר לא עונה כמוות."אבל כשהאיש נפטר, מפסיק הבית למלא את ייעודו המגונן, והופך להיות מצבור של חומרים. כבית המקדש שנסתלקה שכינה ממנו. הבית הראשון והבית האחרון הם מסגרת עכשווית הנוגעת בחסר, בריקות העכשווית. הזמן הוא הווה כואב ומתגעגע. הבית האמצעי נוגע בזיכרון האהבה בין הדוברת לנמען. הקירות המסתגרים בשתיקתם מראים את הבדידות השותקת שנכפתה על הדוברת. יש כאן האנשה של קירות המתנהגים כבני האדם, בהתחלה הקירות במישור הפיזי עמודים התומכים בית. במישור הרגשי הם חלק מתוך הבית , מאזינים חופשיים ושותפים לסיפורי מעשיות עתיקות אפילו לוגמים תה עם בני הבית. ועתה בא הגילוי הנורא "עכשיו הקירות אינם מחסה, הם הסתגרו בשתיקתם." השקט שבא הוא שקט של ריקות וחיסרון מעיק. המילה "עכשיו" חוזרת פעמיים כדי להדגיש את המצב הקיים בעת האבדן, ומה יקרה בעת שתיפול הדוברת למשכב? הקירות התומכים של הבית לא יצליחו להרים אותה , כי הועם בהם הדימוי שהקיר התומך בבית הוא הנמען, אם הוא הלך לעולמו, מי יתמוך בה והרי הקירות התומכים של הבית חוזרים להיות קירות פיזיים. "עכשיו הקירות סיד ומלט
יסוד זר
חומר לא עונה כמוות. "

קירות הבית שימשו בעבר "מחסה" תומך, רגיש, שותף ועכשיו בהווה הם "מכסה", הם לא ישגיחו בנופלי , כי הם קירות סיד ומלט, יסוד זר שלא מחמם, קר ומנוכר, חומר לא עונה כמוות. הדימוי הזה כמוות מתייחס ונוגע לכל הפירושים שהבאתי למפתח הרגשי של השיר :"כנף אל כנף" וכולם מתחברים אל ההוויה כאשר היית פה בבית, כאשר היית עמדי היתה לי הכלה ועכשיו אני לבד והבדידות והריקות הפכו לבנות לוויה עבורי ואין מי שיכיל אותי, למעט קירות של סיד ומלט אלה יכסו אותי.

שיר עמוק הנוגע בתבונה, בחוכמת החיים הזוגית, בקשר המתגעגע של האהבה.

*מוקדש לתלמידיי הנגשים לבחינת הבגרות בספרות במועד קיץ.

_________________
בברכה,
יהודית מליק-שירן

טלפון: 077-5270395
נייד: 052-2331389
אינטרנט: www.bat-or.com


23 מרץ 2007, 10:15
פרופיל אישי אתר
מנהלת האתר
סמל אישי של המשתמש

הצטרף: 19 פברואר 2007, 22:12
הודעות: 2089
מיקום: ישראל
הודעה אמנות אחרת מאת יצחק שין
בפעם הבאה
כשאכתב לך שיר
השורות תהיינה ריקות.
מימלא את קוראת
רק מה שביניהן.

מתוך הספר "התבוננות", ספר שירים יפהפה של יצחק שין. מומלץ לקרוא

"בפעם הבאה כשאכתוב לך שיר" יש פניה אל נמענת. הדובר בשיר פונה אל נמענת כאילו אומר כאשר אכתוב לך שיר תהיה זו בפעם הבאה. משהו יקרה ביחסים בין השניים. המילים :" בפעם הבאה
כשאכתב לך שיר". בפעם הבאה, תיאור נפלא של זמן שלא נאמד במרחק קבוע. בפעם הבאה, כאומר לכשיצא לי והמוזה תבוא לשרות במעונות מחשבותיי אכתוב לך שיר. מעין הבטחה שתקויים במועד הידוע לו.
ותהיה הפתעה גדולה בכתיבת השורות הן תהיינה ריקות. השורות לא יכילו בתוכן רזי- שירה: "מימלא את קוראת
רק מה שביניהן." יש כאן תחכום המיוחס לשירה. שירה מובנת בין השיטין. יכולת מיצוי ההבנה של השירה היא בין השורות. שם באות כל התובנות הגדולות.

שיר יפהפה המעמיד תמונה שירית כמו תמונה במוזיאון. שם במרחק פיזי אפשר לראות מכל הזויות ומכל המרחקים את נוכחותם של הצבעים, את הפוזיציה של המצבים, מכל נקודת מבט יוצאים עם תובנות של אמנות אחרת. כנ"ל גם בשיר הזה. שיר יכול להביע דימוי אחד מאופק מאוד המכיל עולם ומלואו וזה ייחודו.

:roll: :oops: :roll: :oops:

_________________
בברכה,
יהודית מליק-שירן

טלפון: 077-5270395
נייד: 052-2331389
אינטרנט: www.bat-or.com


03 אפריל 2007, 03:12
פרופיל אישי אתר
מנהלת האתר
סמל אישי של המשתמש

הצטרף: 19 פברואר 2007, 22:12
הודעות: 2089
מיקום: ישראל
הודעה חמסין של ניסן




לחן: שייקה פייקוב
מילים: לאה גולדברג
ביצוע: אילנית

אכן אדע, זה יום ללא תמורה
ולא נפל דבר ולא ארע
ולא יבדיל בינו לבין ימים
ציון ואות אשר מטוב עד רע

ורק לשמש ריח של יסמין
ורק לאבן קול של לב פועם
ורק לערב צבע של תפוז
ורק לחול שפתיים מנשקות

איך אזכרנו אלמוני סתמי
איכה אשמור חסדו הפתאומי
איך אאמין שיום אחד היה
כל ניד וריח עצם מעצמי

כי כל אילן היה מפרש רוטט
ולדממה עיניים של ילדה
ולדמעות ניחוח הלבלוב
ושם העיר כשם אהבתי.

_________________
בברכה,
יהודית מליק-שירן

טלפון: 077-5270395
נייד: 052-2331389
אינטרנט: www.bat-or.com


08 אפריל 2007, 03:11
פרופיל אישי אתר
מנהלת האתר
סמל אישי של המשתמש

הצטרף: 19 פברואר 2007, 22:12
הודעות: 2089
מיקום: ישראל
הודעה 
חמסין של ניסן מאת לאה גולדברג/ ניתוח והסבר השיר-יהודית שירן

מבנה השיר
השיר מורכב מארבעה בתים
יש חריזה חופשית
יש חזרה על מילים "ורק" שבאות להדגיש ולעשות מיוחד ליום של חמסין
יש שלוש שאלות רטוריות שפותחות במילה איך,איכה, איך? וגם הן באות להדגיש את הצבעוניות של הטבע.

תוכן השיר

הדוברת כותבת בשיר שהיא יודעת, שהיום הזה בשבילה הוא יום ללא תמורה,(שינוי, תחליף,שכר-תשלום) "ולא נפל דבר ולא ארע" ?ולא קרה דבר מיוחד שהשאיר עליה רושם. "ולא יבדיל בינו לבין ימים" ?ואין הבדל ביום הזה לגבי ימים אחרים."ציון ואות אשר מטוב עד רע"- ואין ביום הזה משהןו מיוחד ,סימן דרך, או אות מטוב עד רע.

ארבע פעמים חוזרת המילה "רק" ובאה להדגיש את המטאפורות שמהן מתרגשת הדוברת ביום הזה של החמסין, שהוא יום ככל הימים, חם בו מאוד, אך הוא יום שיש בו משהו והיא מתרגשת ממנו מאוד
"ורק לשמש ריח של יסמין"- ורק לשמש ריח של פרח, "ורק לאבן קול של לב פועם"- האבנים מדומות בשירה העברית לנשים מקוננות הבוכות על המת. במישור הפיזי אבן מוצקה וחזקה מסמלת מקום של תפילה בכותל, במישור הספרותי אבן מדומה ומואנשת לאדם: יש אנשים עם לב של אבן ויש אבנים עם לב אדם"(השיר בכותל). "ורק לערב צבע של תפוז,ורק לחול שפתיים מנשקות" הדוברת בשיר מבליטה את השקיעה של השמש בצבע של תפוז כתום חזק. ומזכירה שרק השפתיים יודעות להעריך את מה שקיים. הן תמיד נושקות לחול של אדמת הארץ הקדושה.


"איך אזכרנו אלמוני סתמי
איכה אשמור חסדו הפתאומי
איך אאמין שיום אחד היה
כל ניד וריח עצם מעצמי"
בבית השירי הזה , היום הסתמי האלמוני מדומה לבחור צעיר שנפל באחת ממלחמות ישראל. כל כך הרבה בחורים אלמוניים לאומה גדולה אך פרטיים למשפחותיהם מתו במלחמות. שתי שאלות רטוריות חזקות מאוד עולות מהקריאה בבית הזה:"איכה אשמור חסדו הפתאומי? איך אאמין שיום אחד היה/ כל ניד וריח עצם מעצמי? השאלות מחדדות את הזיכרון החזק של האמא שזוכרת את בנה הצעיר שנהרג במלחמה והוא עוד לא הספיק להקים בית. איך אני יכולה לשמור את רגעי ההתנדבות שלו למען אחרים, את נדיבות לבו, את מעשיו הפתאומיים שהעלו בי חיוך?
איך אאמין שיום אחד היה חלק מתוכי, נע ברחמי, גדל בחיקי והוא עצם מעצמי, אני הבאתי אותו לעולם והעולם לא ידע להחזיק בו.?
"כי כל אילן היה מפרש רוטט
ולדממה עיניים של ילדה
ולדמעות ניחוח הלבלוב
ושם העיר כשם אהבתי"
כל אילן שנע ברוח דומה למפרש של סירה שזז ברוח. התנועה הרועדת של הרוח המזיזה את ענפי העץ והמפרש היא כמו אותה תנועה בחייו של הבחור הצעיר שנהרג כשעוד לא הספיק להגשים את חלומותיו. העץ מדומה לאדם. לשניהם יש שורשים ומשניהם יוצאים ענפי המשכיות. האדם הצעיר המוזכר בשיר לא הספיק, העדות לכך שלא הספיק באה מהשורה הזו:"ולדממה עיניים של ילדה". השקט שבא אחרי המוות מקביל מאוד לדממה שנמצאת בבית הקברות, שם עיניה של ילדה סופדות לאהובה שעוד לא הספיק לאהוב אותה ולהקים איתה משפחה. לדמעות הזולגות משמים ולדמעות הזולגות מעיניה של הילדה יש מוצא אחד מאחד, הוא הפיוס וההשלמה עם גזרות החיים. לדמעות יש כוח להמשיך לחיות. ושם העיר ושמו של הבן שנהרג זהה לשם אהבתי. החמסין של ניסן, המחנק שמביא איתו החודש הזה של שינויי מזג האוויר, הוא החמסין החונק שמרגישה הדוברת בשיר, שזה לא יום סתמי, זה יום של זיכרון שעולה כל פעם ופוצע את הלב בגעגוע.


*מוקדש לתלמידיי הנגשים לבגרות בספרות לעולים חדשים.
:roll: :oops: :roll: :oops:

_________________
בברכה,
יהודית מליק-שירן

טלפון: 077-5270395
נייד: 052-2331389
אינטרנט: www.bat-or.com


08 אפריל 2007, 03:13
פרופיל אישי אתר
מנהלת האתר
סמל אישי של המשתמש

הצטרף: 19 פברואר 2007, 22:12
הודעות: 2089
מיקום: ישראל
הודעה התקבצו כי הזמן תמים מאת שמואל הנגיד
התקבצו כי הזמן תמים /עתה כקו לילות כקו ימים.
וראו פני ארץ אשר לבשה / סותי בנות מלך מרוקמים.
וישתו דמי עיניו עלי ורד /צציו כשני או כדמי דמים
וראו פניו עליו אשר צמחו / יחדיו מחוברים ומתאימים
כפני יפת תואר מבושמים /דבקו אלי פנים מואדמים.

השיר הוא שיר יין.
סיטואציות הדיבור בשיר אופיינית לרוב שירי היין ועיקרה הוא הזמנת החברים להתאסף ולשתות בחצרות או בגנו של הנדיב המזמין.
המילה הראשונה בכל אחד משלושת הבתים הראשונים מהווה את השלד הרטורי של השיר התקבצו?.וראו? וישתו? היא פניה אישית לחברים במסיבה, להתקבץ ולהאסף.
מבנה ההזמנה הוא בדרך כלל מבנה של טיעון התקבצו כי?
הטיעונים הנפוצים ביותר לשתייה הם בואו של האביב ופריחת הגן. :roll: :oops:

בסטרופה ראשונה (סטרופה =בית)בית ראשון-
תפארת הפתיחה.-"התקבצו כי הזמן תמים /עתה כקו לילות כקו ימים"
בדלת של הבית הראשון מופיע הנושא בואו לשתות יין.
השימוש במילה התקבצו מקובל להזמנה לשתיית יין.
הזמן תמים כלומר הזמן שלם, מושלם, בדרך כלל הזמן לא כל-כך תמים במשמעות של גורל והוא הפכפך, כאן הוא תמים וזוהי סיבה טובה למסיבה.
בסוגר של הבית הזה מופיע ההסבר מדוע הזמן תמים כקו לילות כקו ימים, הכוונה לזמן כפשוטו השוויון בין היום לילה.
קריטריון הנוסף של תפארת הפתיחה, הבית כתוב במילים יפות "התקבצו" "כקו לילות כקו ימים".
קריטריון שלישי יש חרוז פנימי בין הדלת לסוגר- תמים וימים. החרוז הפנימי של הדלת והסוגר הוא תפארת הפתיחה.
הטיעון לשתייה מתחזק מעצם הדחיפות המשתמעת מהמילה "עתה" כי מחר כבר לא יהיה שוויון.
:roll: :oops:

בסטרופה שניה :"וראו פני ארץ אשר לבשה / סותי בנות מלך מרוקמים"

לאחר שצוין בנוסח ההזמנה זמן המשתה, מצוין בטור השני (הבית השני) מקום המשתה והרקע הארץ הפורחת בשלל פרחים הנראים כמו בגד של בנות מלך.
פני ארץ- לא רק במובן הגיאוגרפי אלא האנשה של עלמה יפת תואר הלובשת גלימת מלכות רקומה.
האנשים המוזמנים, מוזמנים לראות גם את פניה של בת מלך יפיפייה (מרמז על בית חמישי).
"סות"- מילה יחידאית במקרא ומופיעה בפסוק: " אסריי לגפן עירה? ובדם ענבים סותה", הסות המרוקמת של הארץ אדומה, כי היא טבולה בדם ענבים. כאן בסטרופה הזאת הצבעהאדום מופיע באופן מרומז.
"סותי בנות מלך מרוקמים"- הרקמה מזכירה שורה מתהילים, "כל כבודה בת מלך פנימה, משבצות זהב לבושה, לרקמות תובל למלך? בתולות אחריה רעותיה מובאות לך", הארץ הלובשת כסות פרחים אדומים- מדומה לבת מלך בתולה העוטה (לובשת) כתנות פסים רקומה באדום.
הזוג האידיאלי- הזמן תמים, והארץ הלבושה כבת המלך, בא לציין את הזמן והמקום האידיאלי למסיבה למשתה.
:roll: :oops:
בסטרופה השלישית" וישתו דמי עיניו עלי ורד /צציו כשני או כדמי דמים"

מבהיר השיר את היין ושתיית היין באופן מפורש.
ההזמנה היא לשתות יין בגן הוורדים האדומים, היין מכונה דמי ענב, דמי ענב זהו כינוי המרמז על מקורו של היין ויש בו גם התייחסות לסגולות הנוזליות והאדומות שלו.
הסוגר בטור זה מדגיש את הצבע האדום של הורד כ "שני" ו "דמי".
ערוגת הוורד היא המקום המתאים לשתייה.
את דמיו של הענב (היין) יש לשתות על דמיו של הורד, נגיעה של דמים ודמים, דם הוורד ודם הענב, זהו שיא של השתלטות הצבע האדום.
לפרח הוורד קורא המשורר ציצים למילה ציץ בשירת ימי הביניים כמו במקרא יש משמעות כפולה: א- פרח ב- נזר (כתר) "ציץ הזהב נזר הקודש", פרחי הוורד נישאים כמו כתרים אדומים והם מחזקים את התיאור המלכותי של הגן. :roll: :oops:

בסטרופה הרביעית"וראו פניו עליו אשר צמחו / יחדיו מחוברים ומתאימים"
הנאספים שנקראו לפני השתייה להתבונן בפני הארץ נקראים לאחר השתייה להתבונן בפני הוורד.
יש סימטרייה בין השותים לבין הוורד, השותים נתקבצו יחד ועלי הוורד צמחו יחד.
פניהם האדומים משתייה הם כמו פניו האדומים של הוורד.
מחוברים ומתאימים אלו הם שתי מילות צופן של השיר והן מדגישות את הסימטרייה וההתאמה המופיעים לאורך השיר.

יום ולילה, "כקו לילות כקו ימים", הקיץ והחורף, השותים והוורד.

בסטרופה החמישית"כפני יפת תואר מבושמים /דבקו אלי פנים מואדמים"
הארץ מתוארת כבחורת יפת תואר, מתוארים גם השותים שפניהם מבושמים ודבוקים אל הגביע, מבושמים בשתי משמעויות: א- שיכורים כלוט הכוונה היא לשותים, ב- מבושמים בעלי ריח טוב כפנים של יפת התואר.בסטרופה זו מופיעה תפארת החתימה הנעילה של השיר "כפני יפת תואר מבושמים /דבקו אלי פנים מואדמים.



מהסטרופה השלישית אנו מתוודעים אל שלושה אלמנטים נחוצים במסיבה של היין: קרואים שהם מוזמנים, הגביע, והיין.
היין- "דמי ענב" מוזכר בפעם הראשונה בבית השלישי, שצבעו האדום של היין מודגש ע"י המילה "דמי".
הגביע- הוא כמו וורד שצבעו אדום כ "שני" או כמו "דמים".
את צבעו הוא מקבל מצבע היין המשתקף בו, עליו של הגביע מזכירים גביע של וורד שהעלים שלו צמחו יחדיו מחוברים ומתאימים.
השותים-פניהם מבושמים ואדומים והם דבוקים אל הגביע.

בולט הדמיון בין צבע היין לצבע הפרח לצבע הלחיים של הנערה.
כוס כמו גביע של פרח.
בתוך הכוס יין אדום.
הזכוכית מקבלת צבע אדום.

המטאפורה של פני הארץ מתוארים כפניה של יפת תואר מבושמים עם הריח של פריחת הוורדים- הבושם וגם משתיית היין שבישמו אותה קלות.

חרוז מבריח נועל את בתי השיר החל מהדלת של תפארת הפתיחה
תמים
ימים
מרוקמים
דמים
מתאימים
מבושמים
מואדמים
ועד הסוגר של תפארת החתימה. והשיר מאכלס בתוכו מסיבה נחשקת של שתיית היין.

_________________
בברכה,
יהודית מליק-שירן

טלפון: 077-5270395
נייד: 052-2331389
אינטרנט: www.bat-or.com


21 אפריל 2007, 00:22
פרופיל אישי אתר
מנהלת האתר
סמל אישי של המשתמש

הצטרף: 19 פברואר 2007, 22:12
הודעות: 2089
מיקום: ישראל
הודעה המשך ניתוח השיר
הארץ מתוארת כבחורת יפת תואר, מתוארים גם השותים שפניהם מבושמים ודבוקים אל הגביע, מבושמים בשתי משמעויות: א- שיכורים כלוט הכוונה היא לשותים, ב- מבושמים בעלי ריח טוב כפנים של יפת התואר.בסטרופה זו מופיעה תפארת החתימה הנעילה של השיר "כפני יפת תואר מבושמים /דבקו אלי פנים מואדמים.



מהסטרופה השלישית אנו מתוודעים אל שלושה אלמנטים נחוצים במסיבה של היין: קרואים שהם מוזמנים, הגביע, והיין.
היין- "דמי ענב" מוזכר בפעם הראשונה בבית השלישי, שצבעו האדום של היין מודגש ע"י המילה "דמי".
הגביע- הוא כמו וורד שצבעו אדום כ "שני" או כמו "דמים".
את צבעו הוא מקבל מצבע היין המשתקף בו, עליו של הגביע מזכירים גביע של וורד שהעלים שלו צמחו יחדיו מחוברים ומתאימים.
השותים-פניהם מבושמים ואדומים והם דבוקים אל הגביע.

בולט הדמיון בין צבע היין לצבע הפרח לצבע הלחיים של הנערה.
כוס כמו גביע של פרח.
בתוך הכוס יין אדום.
הזכוכית מקבלת צבע אדום.

המטאפורה של פני הארץ מתוארים כפניה של יפת תואר מבושמים עם הריח של פריחת הוורדים- הבושם וגם משתיית היין שבישמו אותה קלות.

חרוז מבריח נועל את בתי השיר החל מהדלת של תפארת הפתיחה
תמים
ימים
מרוקמים
דמים
מתאימים
מבושמים
מואדמים
ועד הסוגר של תפארת החתימה. והשיר מאכלס בתוכו מסיבה נחשקת של שתיית היין.[/

_________________
בברכה,
יהודית מליק-שירן

טלפון: 077-5270395
נייד: 052-2331389
אינטרנט: www.bat-or.com


21 אפריל 2007, 00:30
פרופיל אישי אתר
מנהלת האתר
סמל אישי של המשתמש

הצטרף: 19 פברואר 2007, 22:12
הודעות: 2089
מיקום: ישראל
הודעה ציפור אחוזת קסם מאת זלדה
ניתוח השיר "ציפור אחוזת קסם": יהודית מליק-שירן

ציפור אחוזת קסם /זלדה

נושא השיר: התפעמות מיופיה של ציפור

כאשר הגוף הרך
מט לנפול
והוא מגלה חרדתו מפני הקץ
לנשמה,
מצמיח עץ השגרה הנמוך
שאבק אכלו
עלים ירוקים פתאום.
כי מריח האין יפריח
הדור נאה
ובצמרתו ציפור
אחוזת קסם.

התמקדות בכותרת: מהן המילים הראשונות שעוברות במחשבה רק מקריאת הכותרת?
? ציפור קוסמית
? ציפור שנאחזה בקסם
? ציפור מרהיבת יופי.

התרשמות מקריאה ראשונה: שלוש דמויות מופיעות בשיר. מי הן?
? הציפור
? האדם
? העץ

מה משותף בין אדם לציפור?

*הגוף הרך שמט לנפול, * נשמה, * כמיהה לחופש להידמות לציפור

מה משותף בין ציפור לעץ?

* העץ משמש כבית לציפור. *צמרת העץ משמשת את הסמל לחופש של הציפור. * העץ מסמל חיים כמו עוף החול. כל עוד "עץ השגרה נמוך", החיים מתחדשים.
רבי ישראל מסלאנט בשירו "האדם דומה לציפור" מציין שהאדם רוצה להידמות לציפור. איך באה לידי ביטוי המחשבה הזאת?

האדם דומה לציפור


בכוחה של ציפור לעלות מעלה מעלה

בתנאי שתניע כנפיה ללא הרף

ברגע שתפסיק להניע כנפיה

הרי היא צונחת ונופלת

אם אין אדם עולה מעלה מעלה

על כורחו יורד הוא מטה מטה


רבי ישראל מסלאנט

התפעמות מיופיה של ציפור בשיר "ציפור אחוזת קסם" נוגעת בהתפעמות הזהה של האדם הרוצה להיות כמו ציפור. בשיר של זלדה, הציפור נאחזת בצמרתו של העץ. בשירו של רבי ישראל מסלאנט האדם כמה לחוש ולהרגיש את כוחה של הציפור, היא יכולה לנוע במרחבים ללא דאגות, כשרק חופש הפעולה מניע אותה. בניגוד לאדם שיש לו שליטה על חייו באדמה ובחומר, היא רוחנית יותר ומרחפת בדאייתה במרחב.האדם ניסה בכישוריו לדאות כמו ציפור, אפילו תפר לו כנפיים(אגדת איקרוס)אך לא הצליח, השליטה במרחב היא של הציפור בלבד.

המפתח הרגשי המופיע בשיר "ציפור אחוזת קסם" מעיד על דבר משותף בין האדם לעץ ולציפור. לשלושתם יש נשמה.

*"כאשר הגוף רך"- משפט המציין בוודאות, שלא כל הזמן הגוף במצב של שבירה. רק כשזה קורה לו, המילה "כאשר" מציינת סיטואציה של זמן.

"הגוף הרך מגלה את חרדתו מפני הקץ לנשמה"-מטאפורה ציורית מדהימה ביופיה. הגוף הרך של האדם, של הציפור, של העץ הקשיח שגובהו הונמך מאכילת האבק בו.

"עץ שאבק אכלו"- מעיד על חולי., על פגימות. למרות החולי " מצמיח עץ השגרה הנמוך,עלים ירוקים פתאום" המלחמה על הקיום הנופי, כי האדם ,הציפור והעץ הם חלק מנוף. "כי האדם עץ השדה". החיים המתגלים בצמיחה של העלים הירוקים, מראים על כוח של החלמה , של התחדשות. הטבעי לעץ, לציפור ,לאדם. המחלה היא חלק מהטבע והיא כמו עוף החול הקם לתחיה. כי הנשמה עוברת תיקון בחייה. סובבת במעגלים. כמו חייו של האדם השואפים להגיע לפסגת שאיפותיו (הצמרת של רחל, ב"רק על עצמי") להתפעמות של יופי כובש של ציפור מרהיבת יופי. השליטה לאחר החיים של הנשמה במרחב, היא שליטה לא נראית. כי איך אפשר לראות נשמה מרחפת?

לכן השיר "ציפור אחוזת קסם" מתאר שלוש דמויות שהנגיעה בחיים היא חלק מחוליית שרשרת של היקום הנופי. האדם, הציפור והעץ הם חלק מיקום זה.

_________________
בברכה,
יהודית מליק-שירן

טלפון: 077-5270395
נייד: 052-2331389
אינטרנט: www.bat-or.com


21 אפריל 2007, 00:39
פרופיל אישי אתר
מנהלת האתר
סמל אישי של המשתמש

הצטרף: 19 פברואר 2007, 22:12
הודעות: 2089
מיקום: ישראל
הודעה העיוורת מאת יעקב שטיינברג
יעקב שטיינברג
יעקב שטיינברג נולד באוקראינה בשנת 1887. כשהיה בן 14 עבר לאודסה, שם פורסם שירו הראשון כשהיה בן 15. באותה שנה עבר לווארשה, שם השתתף בעיתונות העברית והיידית. בשנת 1914 עלה לארץ-ישראל והשתתף ב"הפועל הצעיר" וב"מולדת". עזב לברלין וחזר ארצה ב- 1925. כתב ב"דבר" והיה מעורכי "מאזניים".
נפטר בתל-אביב בשנת 1947.

"העיוורת" ? יעקב שטיינברג (1912)

תקציר העלילה: מעשה בנערה עיוורת בשם חנה, שנישאה בעל-כורחה לאיש אחרי שבני משפחתה סיפרו לה שקרים על דמותו, גילו ועיסוקו המקצועי. הנערה מגלה לבסוף את זהותו האמיתית: בעלה אינו אלא קברן, שקבר את הבת שילדה לו וביתה עומד בתוך בית-קברות.

סוג הסיפור ותבניתו: הסיפור כתוב במתכונת סיפורי המתח המבוססים על פואנטה ? נקודת מפנה בסוף הסיפור משמשת שיא, מתירה את הסבך, מפרקת את המתח ומעניקה לסיפור משמעות חדשה. הפואנטה כגילוי הכסוי (הנסתר) מעניקה פירוש חדש לכל מהלך היצירה.
בסיפור "העיוורת", הפואנטה חושפת את האמת על דמותו של הבעל ישראל ועל מצבה של הגיבורה, חנה.

"העיוורת" הוא סיפור חידה. יש בו התרחשויות בלתי-מובנות היוצרות בעיה שדרוש לה פתרון. הסיפור טעון מאוד מבחינה רגשית- נושא הסיפור, ודרכי העיצוב יוצרות אוירה דחוסה של מתח ומסתורין.

עולמה של חנה העיוורת
חנה היא אישה צעירה, עיוורת, המשודכת לאדם שאיננה מכירה. העיוורון של חנה מעמיד אותה בתחושה של תלות בזולת. אין בכוחה לשלוט ולשנות את גורלה. היא מנותקת מהמשפחה שלה ונזנחת לשוליים. במצב זה היא מוצאת עצמה לצד אדם זר (בעלה), נתונה לחסדיו שאינם מופגנים בשום צורה. משום כך היא מוותרת על הניסיון לגלות מפי בעלה את האמת באשר למצבה.
? הסיפור מתרכז לא בתיאור רגשותיה של חנה, אלא בניסיונותיה לגלות את האמת על העולם בו היא חיה.
? אנשים בעלי מום חייבים "לפצות" את עצמם על מגבלותיהם בעזרת החושים האחרים ופיתוח רגישות מיוחדת. חנה מצליחה "לפצות" את עצמה על עיוורונה. בתגובותיה על הסובב אותה בולטת האינטואיציה החזקה שלה ויכולתה "לראות" למרות עיוורונה. יכולת זאת מובלטת בהמשך הסיפור בתיאור תגובותיה לבתה ובהרגשתה של האומנת הזקנה, שחנה אינה עיוורת גמורה.

השלבים בתהליך גילוי האמת של חנה

כבר מלכתחילה, חנה אינה מאמינה שהחתן המיועד לה הוא כפי שמתארת אותו אמה: אדם בן 30, סוחר טבק.

1. בלילה הראשון שלאחר החופה, היא ממששת את זקנו ומגלה כי הוא איש זקן.
2. הנסיעה הארוכה לבית בעלה ? יציאה מתחום המושב.
3. דפיקת רגליו של הבעל המעידה כי אדם זקן הוא.
4. השיעול הכבד של הבעל מעיד כי אינו סוחר טבק.
5. הכלים בבית והמנהגים דומים לאלו של הגויים.
6. "ביקור" הזר ועזיבת הבעל את הבית באישון לילה.
7. הרוח המרמזת כי הבית מצוי בשטח פתוח, ללא בתים מסביב.
8. התנהגות הבעל בכלל ובזמן התפשטות המגפה ומחלת הילדה.

? דרך התמודדותה של חנה עם המציאות הסובבת אותה בולטת בפאסיביות מוחלטת. ניסיונה היחיד להתקומם נגד הגורל הוא סירובה לתת את הגופה של בתה לקברן. התקוממות זאת נידונה מראש לכישלון.

חזיונות אלו רומזים לחנה שהיא נתונה במציאות שקרית. תמונת הסיום של הסיפור מהווה את גילוי האמת המרה ? חנה נשואה לקברן קשיש ומתגוררת בבית-קברות. היא מכירה בכך שנגזר עליה גורל אכזר של חיים ללא מוצא בצל המוות.

נקודת הראות בסיפור
נקודת הראות של הסיפור צמודה לזו של חנה העיוורת. כך יוצר שטיינברג את אווירת המתח והמסתורין ? הוא גוזר "עיוורון" גם על הקורא. הדגשת העיוורון נעשית באמצעות כינויה של חנה פעמים רבות: "העיוורת". תיאור העולם דרך עיניה של עיוורת איננו שגרתי והצמדת נקודת הראות של המספר לחנה מגבילה אותו למה שהיא מסוגלת לשמוע, לחוש, לבצע, לדעת ולהבין.
מודגשים צעדים ודפיקות ? גירויים הממלאים את עולמה של העיוורת. הקולות תורמים לעיצוב האווירה הכללית בסיפור ? מתח ומסתורין.

דמותו של הבעל ? ישראל הקברן
דמות מרוחקת, מאופיינת בעיקר בעזרת המראה החיצוני, דפיקות המטה, הצעדים המדודים והכבדים ונהימת הפה.
? אין כמעט בכלל תיאור של עולמו הפנימי ? אולי בגלל שהוא ממעט בדיבור.
? לישראל יש שני בנים. הם כבדי-פה אולי בהשפעת אביהם השותק ואולי עקב חריגות כלשהי, לא ידועה מהסיפור.
? תיאור מועט ביותר של צדדיו האנושיים (הגשת התה, הצעת המיטה).
? דמותו הופכת להיות מזוהה עם מקצועו ? קברן. הדבר מובלט בסיום הגרוטסקי, כאשר אינו מגיב על מחלת בתו ומותה כמו אב, אלא כקברן, הממלא את תפקידו וחוטף אותה ממיטתה כדי לקברה מיד עם מותה.
? גם על מותם של הילדים האחרים בעיר, הגיב כקברן הרואה במוות פרנסה ולא כאדם המזדהה עם צער המשפחות.

כך הופכת דמותו של ישראל לשנויה במחלוקת. נוצרת ביקורת והתנגדות לו בשל התנהגותו ויחסו לחנה. (לא לקברנות באופן כללי).

אירוע לידת הבת
בתוך העולם הקודר המתואר בסיפור בולטת לידת הבת כמאורע משמח, הטומן בחובו סיכוי לשינוי במצבה של הגיבורה. "חזות פנים חדשה היתה לחנה בקומה ממשכב לידתה [...] ורק דברי-זמר היתה מזמרת על עריסת העולל". אפילו מזג-האוויר משתנה בסמוך ללידה ? מתחיל לרדת שלג (סמל לניקיון וטהרה) והכל בחוץ נעשה שקט ושלו.
האושר עם הלידה מתבטא בכך שהעיוורת מתחילה לשיר, אולם עקב כך היא חדלה כמעט לדבר, ובכך משתלבת בעולם הדממה של הבעל וילדיו.

הלידה כתמונה של אושר מסמלת את אחדות המשפחה האנושית, אך בסיפור זה, הלידה היא אירוע המשהה את התנועה לעבר המוות, מעצים את הוודאות האירונית שהלידה והחיים אינם אלא שהייה קלה בטרם קץ ושהמוות אורב לאדם בתוך חווית האושר הבדויה, ושרק מתוך הקוטביות שבין לידה ומוות מתגלה הבדיה בכל מערומיה.

האווירה בסיפור ודרכי עיצובה
בסיפור שלטת אווירת מתח וחרדה, הנוצרת באמצעות הפער בין התרחשויות לבין ההנמקה המפורשת הניתנת להן. הקורא מצוי במתח והוא מנסה לתת הסבר הולם להתרחשויות.
? משפט הפתיחה של הסיפור: "לחנה העיוורת הגידו לפני חתונתה, כי זה שעתיד להיות בעלה הוא איש אלמן ועסק הטבק הוא מסחרו" יוצר חוסר אמון ראשוני. מיד אחר-כך, חוזרת ונשבעת האם 3 פעמים ("ככה אראה בנחמה") ? מה שמתברר זמן קצר מאוד לאחר מכן, כניסיונות להסתיר שקרים שונים מבתה בנוגע לבעל המיועד, ילדיו וביתו. ביטויים כגון: "הבית המרווח" ו- "החצר הגדולה", לצד ההמלצה: "מוטב שתשבי בבית" ? מעוררים את החשד שדברי האם מסתירים יותר מאשר מגלים...
? הרגשת המסתורין נבנית בהדרגה עם חשיפת פרטי אמת על-ידי חנה. כאן מתווספת אווירת המועקה על כך שאין לה לחנה עם מי לחלוק את הגילויים המפתיעים באשר לחייה. היא בודדה וזנוחה.
? תמיהות הקורא מתגברות משום שהוא מקבל את פרטי התרחשות דרך תודעתה של חנה העיוורת בתוספת תגובותיה, חששותיה ותמיהותיה שלה.
? לאווירה החידתית תורמת דמותו המשונה של הבעל ישראל. תשובותיו נראות בלתי-אמינות (מחלת הדודה) והתנהגותו מוזרה ביותר (הוא כלל לא מופתע מדפיקות בדלת באמצע הלילה ואף יוצא במתינות לזמן מה).
? העובדה ששתי הדמויות שאמורות להיות הקרובות ביותר לחנה, אמה ובעלה, מסתירות ממנה את האמת ואף מובילות אותה לחיות בשקר גדול, מוסיפה לאווירת המתח מחד ולאווירת המועקה, מאידך.
? מוטיב הדממה ? תורם לאווירת אי-הוודאות בסיפור. תחילה מנומק השקט בכך שהבית נמצא בקצה היישוב. עד מהרה מתברר שלשקט סיבות נוספות:
1. "העיוורת הקשיבה בדממה לדברי אמה המרובים..." ? חנה תלויה באמה והיא נאלצת להקשיב בדממה לדבריה, מאחר שאין בכוחה להשפיע על מהלך חייה.
2. הבעל הממעיט לדבר יוצר דממה.
3. דממת הילדים כבדי הפה. "שוקטים ונוחים הם כשתי יונים" ? אומרת עליהם אמה של חנה לאחר שהכחישה תחילה את קיומם.
4. דממה מנדירותם של קולות אדם בכלל. (סביבת בית-הקברות).
5. הדממה המשתררת כאשר הילדה מפסיקה לנשום.
6. "שריקה איומה פורצת מגרון העיוורת: היא מכירה, כי רגליה עומדות בבית-קברות". מוטיב הדממה נועד לבנות את אווירת המוות. הדממה נשברה בגילוי המרעיש אודות האמת האיומה.

סיכום"העיוורת" הוא סיפור מתח עם פואנטה. הבעיה המרכזית של הסיפור (הסיבוך) היא בניגוד שבין הנסתר לבין הנגלה. נקודת השיא בסיום הסיפור מהווה את הפתרון (התרה), אף שאיננו בבחינת פתרון כלל וכלל. זהו פתרון לחידה, אך לא פתרון לבעיה. האמת מתגלה, אך אין בכך כדי לשנות את גורלה של חנה - חיים בצל המוות.
? הבחירה בגיבורה עיוורת נעשה כדי להעצים את התחושה היסודית בסיפור ? הפחד.
? מחושיה של העיוורת לא נעלמות לעולם שתי תחושות יסוד: החרדה והחשד. אלו מובילות לתחושה מתמדת שהאושר מדומה והאפלה הסתומה היא האמת היחידה.
? באמצעות עיצוב אירוני, מציג שטיינברג את המצב האנושי, שפירושו האכזרי: האדם בבית המוות והמוות בבית האדם. סופו של האדם לגלות כי הכל נידונים למוות ? חייו הם משחק אירוני בידי האל. תחושותיה של העיוורת היו נכונות למרות הניסיונות להטעותה ? סופה של האמת להתגלות...
? הגיבורה העיוורת מייצגת את החברה האנושית, הפועלת כביכול בפיקחון, אבל חיה בעיוורון, ואינה תופסת את הכזב שבנראה. הולדת התינוקת נוסחת בה, כמו בכל אדם, אושר ואידיליה, אבל כל האושר הזה מדומה, משום שאין זו אלא השהייה בטרם קץ. בתוך חוויית האושר הבדויה אורבת לאדם הכניעה האנושית שבסופה המוות.

_________________
בברכה,
יהודית מליק-שירן

טלפון: 077-5270395
נייד: 052-2331389
אינטרנט: www.bat-or.com


22 אפריל 2007, 08:49
פרופיל אישי אתר
מנהלת האתר
סמל אישי של המשתמש

הצטרף: 19 פברואר 2007, 22:12
הודעות: 2089
מיקום: ישראל
הודעה המשך "העיוורת"
דמותו הופכת להיות מזוהה עם מקצועו ? קברן. הדבר מובלט בסיום הגרוטסקי, כאשר אינו מגיב על מחלת בתו ומותה כמו אב, אלא כקברן, הממלא את תפקידו וחוטף אותה ממיטתה כדי לקברה מיד עם מותה.
? גם על מותם של הילדים האחרים בעיר, הגיב כקברן הרואה במוות פרנסה ולא כאדם המזדהה עם צער המשפחות.

כך הופכת דמותו של ישראל לשנויה במחלוקת. נוצרת ביקורת והתנגדות לו בשל התנהגותו ויחסו לחנה. (לא לקברנות באופן כללי).

אירוע לידת הבת
בתוך העולם הקודר המתואר בסיפור בולטת לידת הבת כמאורע משמח, הטומן בחובו סיכוי לשינוי במצבה של הגיבורה. "חזות פנים חדשה היתה לחנה בקומה ממשכב לידתה [...] ורק דברי-זמר היתה מזמרת על עריסת העולל". אפילו מזג-האוויר משתנה בסמוך ללידה ? מתחיל לרדת שלג (סמל לניקיון וטהרה) והכל בחוץ נעשה שקט ושלו.
האושר עם הלידה מתבטא בכך שהעיוורת מתחילה לשיר, אולם עקב כך היא חדלה כמעט לדבר, ובכך משתלבת בעולם הדממה של הבעל וילדיו.

הלידה כתמונה של אושר מסמלת את אחדות המשפחה האנושית, אך בסיפור זה, הלידה היא אירוע המשהה את התנועה לעבר המוות, מעצים את הוודאות האירונית שהלידה והחיים אינם אלא שהייה קלה בטרם קץ ושהמוות אורב לאדם בתוך חווית האושר הבדויה, ושרק מתוך הקוטביות שבין לידה ומוות מתגלה הבדיה בכל מערומיה.

האווירה בסיפור ודרכי עיצובה
בסיפור שלטת אווירת מתח וחרדה, הנוצרת באמצעות הפער בין התרחשויות לבין ההנמקה המפורשת הניתנת להן. הקורא מצוי במתח והוא מנסה לתת הסבר הולם להתרחשויות.
? משפט הפתיחה של הסיפור: "לחנה העיוורת הגידו לפני חתונתה, כי זה שעתיד להיות בעלה הוא איש אלמן ועסק הטבק הוא מסחרו" יוצר חוסר אמון ראשוני. מיד אחר-כך, חוזרת ונשבעת האם 3 פעמים ("ככה אראה בנחמה") ? מה שמתברר זמן קצר מאוד לאחר מכן, כניסיונות להסתיר שקרים שונים מבתה בנוגע לבעל המיועד, ילדיו וביתו. ביטויים כגון: "הבית המרווח" ו- "החצר הגדולה", לצד ההמלצה: "מוטב שתשבי בבית" ? מעוררים את החשד שדברי האם מסתירים יותר מאשר מגלים...
? הרגשת המסתורין נבנית בהדרגה עם חשיפת פרטי אמת על-ידי חנה. כאן מתווספת אווירת המועקה על כך שאין לה לחנה עם מי לחלוק את הגילויים המפתיעים באשר לחייה. היא בודדה וזנוחה.
? תמיהות הקורא מתגברות משום שהוא מקבל את פרטי התרחשות דרך תודעתה של חנה העיוורת בתוספת תגובותיה, חששותיה ותמיהותיה שלה.
? לאווירה החידתית תורמת דמותו המשונה של הבעל ישראל. תשובותיו נראות בלתי-אמינות (מחלת הדודה) והתנהגותו מוזרה ביותר (הוא כלל לא מופתע מדפיקות בדלת באמצע הלילה ואף יוצא במתינות לזמן מה).
? העובדה ששתי הדמויות שאמורות להיות הקרובות ביותר לחנה, אמה ובעלה, מסתירות ממנה את האמת ואף מובילות אותה לחיות בשקר גדול, מוסיפה לאווירת המתח מחד ולאווירת המועקה, מאידך.
? מוטיב הדממה ? תורם לאווירת אי-הוודאות בסיפור. תחילה מנומק השקט בכך שהבית נמצא בקצה היישוב. עד מהרה מתברר שלשקט סיבות נוספות:
1. "העיוורת הקשיבה בדממה לדברי אמה המרובים..." ? חנה תלויה באמה והיא נאלצת להקשיב בדממה לדבריה, מאחר שאין בכוחה להשפיע על מהלך חייה.
2. הבעל הממעיט לדבר יוצר דממה.
3. דממת הילדים כבדי הפה. "שוקטים ונוחים הם כשתי יונים" ? אומרת עליהם אמה של חנה לאחר שהכחישה תחילה את קיומם.
4. דממה מנדירותם של קולות אדם בכלל. (סביבת בית-הקברות).
5. הדממה המשתררת כאשר הילדה מפסיקה לנשום.
6. "שריקה איומה פורצת מגרון העיוורת: היא מכירה, כי רגליה עומדות בבית-קברות". מוטיב הדממה נועד לבנות את אווירת המוות. הדממה נשברה בגילוי המרעיש אודות האמת האיומה.

סיכום"העיוורת" הוא סיפור מתח עם פואנטה. הבעיה המרכזית של הסיפור (הסיבוך) היא בניגוד שבין הנסתר לבין הנגלה. נקודת השיא בסיום הסיפור מהווה את הפתרון (התרה), אף שאיננו בבחינת פתרון כלל וכלל. זהו פתרון לחידה, אך לא פתרון לבעיה. האמת מתגלה, אך אין בכך כדי לשנות את גורלה של חנה - חיים בצל המוות.
? הבחירה בגיבורה עיוורת נעשה כדי להעצים את התחושה היסודית בסיפור ? הפחד.
? מחושיה של העיוורת לא נעלמות לעולם שתי תחושות יסוד: החרדה והחשד. אלו מובילות לתחושה מתמדת שהאושר מדומה והאפלה הסתומה היא האמת היחידה.
? באמצעות עיצוב אירוני, מציג שטיינברג את המצב האנושי, שפירושו האכזרי: האדם בבית המוות והמוות בבית האדם. סופו של האדם לגלות כי הכל נידונים למוות ? חייו הם משחק אירוני בידי האל. תחושותיה של העיוורת היו נכונות למרות הניסיונות להטעותה ? סופה של האמת להתגלות...
? הגיבורה העיוורת מייצגת את החברה האנושית, הפועלת כביכול בפיקחון, אבל חיה בעיוורון, ואינה תופסת את הכזב שבנראה. הולדת התינוקת נוסחת בה, כמו בכל אדם, אושר ואידיליה, אבל כל האושר הזה מדומה, משום שאין זו אלא השהייה בטרם קץ. בתוך חוויית האושר הבדויה אורבת לאדם הכניעה האנושית שבסופה המוות.

_________________
בברכה,
יהודית מליק-שירן

טלפון: 077-5270395
נייד: 052-2331389
אינטרנט: www.bat-or.com


22 אפריל 2007, 08:54
פרופיל אישי אתר
מנהלת האתר
סמל אישי של המשתמש

הצטרף: 19 פברואר 2007, 22:12
הודעות: 2089
מיקום: ישראל
הודעה המשך "העיוורת"
הניסיונות להטעותה ? סופה של האמת להתגלות...
? הגיבורה העיוורת מייצגת את החברה האנושית, הפועלת כביכול בפיקחון, אבל חיה בעיוורון, ואינה תופסת את הכזב שבנראה. הולדת התינוקת נוסחת בה, כמו בכל אדם, אושר ואידיליה, אבל כל האושר הזה מדומה, משום שאין זו אלא השהייה בטרם קץ. בתוך חוויית האושר הבדויה אורבת לאדם הכניעה האנושית שבסופה המוות.
[/size]

_________________
בברכה,
יהודית מליק-שירן

טלפון: 077-5270395
נייד: 052-2331389
אינטרנט: www.bat-or.com


22 אפריל 2007, 09:15
פרופיל אישי אתר
מנהלת האתר
סמל אישי של המשתמש

הצטרף: 19 פברואר 2007, 22:12
הודעות: 2089
מיקום: ישראל
הודעה תפוחים מן המדבר מאת סביון ליברכט
סביון ליברכט נולדה בגרמניה בשנת 1948. היא בת להורים ניצולי שואה. עלתה לארץ בגיל צעיר. בוגרת החוגים לספרות אנגלית ופילוסופיה באוניברסיטת תל-אביב.
קובץ סיפוריה הראשון נקרא: "תפוחים מן המדבר" והוא יצא לאור בשנת 1986.
סגנון כתיבתה של ליברכט ריאליסטי, מורכב, דחוס ומלא מתח. בכתיבתה ניכרת העדפה לקול הפנימי של הדמות המרכזית על פני ההתרחשות החיצונית. סיפוריה נוגעים בהוויה הישראלית. היא מציגה עולם פגיע הנחשף לקונפליקטים בנושאים שונים: דתי-חילוני, יהודי-ערבי, פערי הדורות ובעיקר עולם פגוע בעקבות זוועות השואה.

[color=red]תקציר העלילה

הסיפור מתאר מסע של אם חרדית מירושלים היוצאת לפגוש את בתה החיה בקיבוץ חילוני הנמצא בנגב ונקרא: "נווה מדבר", במטרה להחזירה הביתה, לעולם החרדי. בזמן המסע חל תהליך של התוודעות פנימית ביחסה של האם אל הסובב אותה ואל האנשים הקרובים לה.
המסע של ויקטוריה
פתיחה ? הסיפור נפתח בנסיעתה באוטובוס של ויקטוריה אברבאנל משכונת "שערי חסד" בירושלים לקיבוץ "נווה מדבר" בנגב, על-מנת להחזיר את בתה הביתה. מלכתחילה ברור שמטרת הנסיעה היא להחזיר הביתה את הילדה ש"סטתה" מדרך הישר, הלכה ל"קיבוץ של חילונים" וחיה עם בחור ללא חופה וקידושין. בתחילת הנסיעה חושבת האם כיצד תחזיר את בתה הביתה: אפשר שתשוחח עמה בשיקול-דעת או "תאיר עיניה בדבר כבוד עלמה בעיני איש", ואולי תדבר איתה ב"ענייני צניעות", אפשר שתפרוץ בצעקות ותוכיח אותה על החרפה שתביא על משפחתם, אולי תחזיר אותה בעורמה או אף בכוח הזרוע ? האופציות הן כולן מתוך העולם הדתי של האם, בו יש מקום לערכים כמו כבוד המשפחה, צניעות האישה, צייתנות. זהו עולם מסורתי ברור, חד-ערכי ונוקשה.
במהלך נסיעתה נזכרת ויקטוריה כיצד החל הרומן של רבקה בתה עם דובי: הוא היה קצין בצבא שהביאוהו להסביר בפני בנות על שירות בנות דתיות בצבא. הם שמרו על קשר עד שהיתה רבקה "בת שמונה-עשרה קמה ונסעה אליו אל המדבר".
האם אינה יודעת את פרטי הרומן מפי רבקה עצמה, אלא מפי אחותה, שרה, המבקרת את אחייניתה אחת לחודש, וכנראה מערכת יחסיהן טובה יותר מזו של האם ובתה.
תחנה ראשונה במסע: המפגש עם רבקה ? הזרות והריחוק בין השתיים בולטת עם הגיעה של ויקטוריה לקיבוץ. היא חשה "כמי שהגיעה לארץ זרה". רבקה בתה הולכת בשביל מולה לבושה במכנסיים קצרים וקצוצת שיער ? האם אינה מזהה את בתה, לאחר פרידה של חצי שנה, ונדהמת מהופעתה הנערית.
לאחר פגישתן מגיעות השתיים לחדרם של רבקה ודובי. ויקטוריה פוגשת את הגבר עמו גרה בתה, ומגלה שהוא ענק ג'ינג'י חביב: נותן לה לשתות, מביא לה אוכל בצלחת פלסטיק (מתוך כבוד לשמירתה כשרות), קורא לה "אמא" ונוהג בה באדיבות, עד שהיא מגלה כי "חרונה הולך ומסתלק ממנה".
כאשר יושבות האם ובתה בחדר בקיבוץ, לבדן, מבחינה ויקטוריה ש"טוב מראה פני בתה", ולמעשה היא נראית יפה מאי-פעם. האם מבינה שהיא מאושרת בזוגיות ובעולם החדש שנפתח בפניה. בשיחתן האינטימית מטיחה רבקה באמה: "מה את יודעת על אהבה?" וחושפת את מחשבותיה ביחס לאביה, שאול אברבאנל, על כי לא אהב אותה, את בתו, ואף את אמה לא אהב: "את לא אהבת את אבא והוא לא אהב אותך ... אני בבית לא הייתי שווה הרבה".
תחנה שנייה במסע: ויקטוריה לבדה בחדר ? ויקטוריה מנסה לשים "סדר בלבה" לאחר הדברים ששמעה מרבקה. כעת היא שוהה לבדה בחדר שהכינו עבורה, מודעת פתאום לשיממון שבחייה, ולבסוף: "היא כבר ידעה, בשערותיה לא תביא את בתה לירושלים".
תחנה שלישית במסע: השיחה עם דובי בחדר האוכל וזיכרון מהעבר ? דובי מגיע לחדרה של ויקטוריה לקחתה אל חדר האוכל. הוא מספר לה כי הוא נקרא על שם סבו שנרצח בשואה, מספר בפירוט רב על עבודתו במטע התפוחים, ואף מתוודה שרבקה סירבה להצעת הנישואין שלו. באותה עת נזכרה ויקטוריה באירוע מימים רחוקים, בהם היתה ויקטוריה בת 15. בשבתות בבית-הכנסת היתה מחליפה מבטים עם משה אלקיים בן הצורף, אך בשל שאיפתה לרצות את אביה נאלצה להתחתן עם תלמיד חכם, שאול אברבאנל. זיכרון זה הוא הפעם הראשונה שויקטוריה חושבת במודע ובגלוי על אהבה. פה מתגלה מקור צערה ? נישואיה לגבר שמעולם לא אהבה.
תחנה רביעית במסע: שיחה שנייה עם רבקה והחלום ? רבקה מלווה את אמה לאחר הארוחה אל חדרה, ומספרת לאם שאיננה בטוחה עדיין שהיא רוצה להינשא לדובי, משום שהיא אינה רוצה לחיות ללא אהבה כמו הוריה.
באותו לילה ויקטוריה חולמת חלום. בחלומה של ויקטוריה מתחברים משה ודובי לדמות אחת. בחלום רואים גב של אדם, הנמצא בגן-עדן. בגן זה ישנם תפוחים וגם זבל או[
/size][/color]

_________________
בברכה,
יהודית מליק-שירן

טלפון: 077-5270395
נייד: 052-2331389
אינטרנט: www.bat-or.com


נערך לאחרונה על ידי יהודית בתאריך 23 אפריל 2007, 10:06, נערך פעם אחת בסך הכל.

22 אפריל 2007, 09:23
פרופיל אישי אתר
מנהלת האתר
סמל אישי של המשתמש

הצטרף: 19 פברואר 2007, 22:12
הודעות: 2089
מיקום: ישראל
הודעה המשך "תפוחים מן המדבר"
[וגם זבל אורגני (כמו במטע של דובי). האיש ניגש לעץ התפוחים, התפוח נושר אל תוך ידיו, "ולפתע קטן הפרי והיה לגלעינים". ויקטוריה מסתכלת ומגלה כי אלו אבנים טובות, זהב וכסף. לפתע מסתובב האיש והנה זהו משה אלקיים, בן הצורף.
תחנה חמישית במסע: השיבה הביתה ? ויקטוריה חוזרת לירושלים, ושוב מתוארות מחשבותיה בעת הנסיעה באוטובוס. היא אוחזת היטב את שק התפוחים הטובים שקיבלה מדובי, תוהה מה תספר למשפחתה וכיצד תסביר שאינה שבה הביתה עם רבקה. היא מחליטה לדבר בגלוי רק עם אחותה: "בתי הקטנה לימדה אותי דבר". היא נזכרה כיצד חשבה את רבקה "קצת מפגרת" ואיך היתה בוכה עליה שאין לה חן ובינה, והנה היום היא נראית מאושרת ונאה. לבעלה, שמעולם לא הבין ללבה ולא היתה ביניהם קרבה, החליטה רק לומר משפט עמום: "בקרוב נשמע ממנה דברים טובים". היא תגיש לו תפוחים בדבש, אלו התפוחים שהביאה מן המדבר.

הרעיון המרכזי של הסיפור
לאורך הסיפור עוברת הגיבורה, ויקטוריה אברבאנל, תהליך של שינוי, אשר מתחיל מהרגע בו היא נוסעת מביתה בשכונה הדתית בירושלים לקיבוץ של בתה, הנמצא במדבר. ויקטוריה יוצאת למסע, וזהו מסע במובן הפשוט של המילה, אך גם במשמעות המטאפורית, מסע אל עברה, אל נבכי נפשה, אל סודותיה הכמוסים ביותר.
העלילה עוקבת שלב אחר שלב אחר תהליך השינוי. במהלך השיחות הנרקמות בין האם לבתה ולדובי, היא נזכרת בנעוריה ופוקחת עיניה אל מול מציאות נעימה וזוגיות פתוחה, שמעולם לא האמינה בקיומה. השינוי מתחולל בתפישת העולם של ויקטוריה. היא מגיעה לבתה כאשר בעולמה השמרני מוצבים גבולות ברורים ביותר. המפגש עם רבקה ובחיר לבה, שמתייחסים אליה בדאגה, בכבוד ובחום, מפיג את כל כעסה, והיא מבינה מהר מאוד כי שליחותה להשיב את בתה הביתה כבר לא תצא לפועל.
במהלך הביקור היא משחררת קצת את הגבולות האלה, ובסיום הסיפור, כאשר כבר חדרו אל לבה דבריה הקשים והכואבים של רבקה, היא נזכרת בעברה ובנעוריה ונפרצים הגבולות. עולמה של ויקטוריה, שהיה צר ? מתרחב. בסיום, היא מפנימה נורמות שונות מאלו שחוותה בחייה, כגון: פתיחות, חום ואהבה.

מבנה הסיפור
"תפוחים מן המדבר" הוא סיפור מעגלי, המתחיל ומסתיים בנסיעתה של ויקטוריה באוטובוס ובחיקה תפוחים. עם זאת, ברור כי בדרך חזרה זו כבר אינה אותה ויקטוריה כנועה ופסיבית, ואלו כבר אינם אותם תפוחים רקובים, שמקורם בחיים מרירים. הסיפור מתחיל בנסיעה עם תפוח מורעל ומסתיים עם שק תפוחים שיוגשו בדבש.
הסיפור בנוי במבנה הקלאסי של הסיפור הקצר:
אקספוזיציה ~ סיבוך ~ התפתחות עלילתית ~ נקודת מפנה ~ נקודת שיא ~ התרה ~ סיום.
אקספוזיציה: מקום ? נסיעה מירושלים לקיבוץ בנגב; זמן ? יממה; אווירה ? מועקה נוכח המתח בין שני העולמות: הדתי מול החילוני ולקראת המפגש הטעון בין האם לבתה.
סיבוך: הקונפליקט בו נתונה ויקטוריה בדרכה לקיבוץ. מקור הבעיה בהתנגשות בין שתי תפישות העולם השונות: העולם החרדי הסגור והשמרני מול העולם החילוני הפתוח והמודרני. האם נוסעת מתוך כוונה להחזיר את בתה אל דרך הישר, אך עד מהרה תגלה, שדווקא היא כנראה סטתה מדרך ההיגיון והשכל הישר.
התפתחות עלילתית: הפגישות שמקיימת ויקטוריה האם עם רבקה בתה ועם דובי בן-זוגה. פגישות המערערות את השקפת עולמה.
נקודת מפנה: ויקטוריה נוכחת שטעתה באשר לבתה. לא רק שבתה אינה מפגרת ואומללה, אלא שהיא מתגלה כחכמה, נאה ומאושרת.
נקודת השיא: ויקטוריה שומעת את האמת הכואבת שהתרגלה להדחיק, מפי בתה. היא ויתרה בעל-כורחה על הערך המשמעותי ביותר בחיי האדם ? האהבה! החלום שחולמת בלילה ממחיש בעיניה את צדקת בתה. היא חיה עם אדם שמעולם לא אהבה ושמעולם לא אהב אותה (שאול אברבאנל), משום שנכפה עליה לוותר על האדם שאהבה באמת בנעוריה (משה אלקיים). זהו גילוי שמטלטל לחלוטין את עולמה הפנימי של ויקטוריה.
התרה: האם זכתה בהבנת בתה. הקונפליקט נפתר ? היא יודעת שבתה נמצאת במקום הנכון. היא אמנם נכשלה במשימת החזרת בתה, אך זכתה בתובנה חדשה ומשמעותית.
סיום הסיפור: ויקטוריה אמנם לא תוכל לשנות את אורח-חייה, אך האכלת בעלה בתפוחים מן המדבר, תהיה בבחינת סמל לתיקון שעברה. הוא כמובן לא ידע את פשרם הסמלי של התפוחים המתוקים, אך היא ? בכוחה של הידיעה החדשה, תוכל לשוב בכוחות מחודשים ובתחושת ניצחון לחיי העבדות שלה.

_________________
בברכה,
יהודית מליק-שירן

טלפון: 077-5270395
נייד: 052-2331389
אינטרנט: www.bat-or.com


22 אפריל 2007, 09:29
פרופיל אישי אתר
מנהלת האתר
סמל אישי של המשתמש

הצטרף: 19 פברואר 2007, 22:12
הודעות: 2089
מיקום: ישראל
הודעה 
אפיון דמויות
ויקטוריה
אישה דתייה, שנסערת מעזיבתה של בתה ומחייה בקיבוץ במחיצת גבר שאיננו בעלה. היא דמות עגולה העוברת שינוי מהותי במהלך העלילה.
מראה חיצוני: מקפידה על הופעה דתית שמרנית. לראשה מטפחת המכסה את שיער ראשה. בנסיעתה באוטובוס, מקפידה לכסות את ראשה בשעה שהרוח פורעת את מטפחתה.
הרהורים ומחשבות: בנסיעתה לקיבוץ, ניכרת ההתלבטות בין האופציות השונות כיצד להחזיר את בתה. כל האופציות מסגירות את עולמה המסורתי-שמרני המחייב את האישה לנהוג בצייתנות ובכניעות.
עולמה הפנימי: א) מחשבותיה באות לידי ביטוי בנסיעותיה באוטובוס. בדרכה לקיבוץ, הן בולטות בהססנות, חוסר-ביטחון ומחויבות להיענות באופן טוטלי למוסכמות העולם הדתי. בדרכה חזרה לירושלים, מחשבותיה מפוכחות, החלטיות ומשדרות אופטימיות. ב) זיכרון אהבת נעוריה ? ויקטוריה נזכרת בערגה באהבתה אל משה אלקיים, שלא התממשה, בשל רצונו של אביה לחתן אותה עם תלמיד חכם. ג) בחלומה בלילה רואה ויקטוריה את אהובה של בתה (דובי) ההופך לאהוב נעוריה (משה אלקיים). החיבור בין שתי דמויות הגברים מלמד על הבנה, הזדהות והתפכחות בעולמה של ויקטוריה. דרך ההתאהבות הטהורה שלה במשה אלקיים היא מתחברת לרגשות האהבה שחשה בתה רבקה כלפי בן-זוגה דובי.
התנהגות: בתחילת הסיפור ניכרת ויקטוריה בפסיביות. מסתבר שמטרת נסיעתה נעשית בשליחות בעלה. העובדה שלא ביקרה את בתה, נובעת אף היא מהיותה תחת מרות בעלה שהתנגד לכך. משאלת בתה: "ואת, איו לך רצון בעצמך?", היא מבינה כי חייה הכנועים הכתיבו לה משמעת עיוורת. בסיום היצירה ניכרת אקטיביות בהתנהגותה העתידית.
ויקטוריה שוקלת מה תספר לבעלה ולאחותה ובאילו מניפולציות תשתמש לשם התחמקות נאותה מהאמת. היא מתכננת להאכיל את בעלה בתפוחים ובהקבלה "להאכיל" אותו בדברים שנוח לה לומר. היא שבה לביתה החלטית ונמרצת ? יודעת את רצונה וחותרת להשיגו בנחישות.
משמעות השם: ויקטוריה = VICTORY (ניצחון). הסיפור מסתיים בניצחונה של ויקטוריה, בכך שהיא חוזרת לעולמה הקודם, אך כשבאמתחתה הארה ותובנה שלא היתה לה קודם לכן. הניצחון שלה בא לידי ביטוי בפעולה החתרנית של "האכלת בעלה" בתפוחים שהביאה מן הקיבוץ, והם מסמלים כעת את עץ הדעת.
ויקטוריה מגיעה משכונה חרדית הנקראת "שערי חסד" ? שם אירוני נוכח העובדה ששכונה זו לא ממש עושה חסד עם הנשים המתגוררות בה. הן כפופות להחלטת השלטון הגברי, אינן יכולות לגלות רצונות והעדפות, ונידונות לחיים ללא אושר ואהבת-אמת.
יחס הדמויות האחרות לויקטוריה: א) הבעל שאול אברבאנל אינו מתייחס לאשתו כאל אישה / בת-זוג. מערכת היחסים ביניהם אינה מושתתת על חום ואהבה. ב) האחות שרה ? יחסי קרבה הדדיים. ג) הבת רבקה ? יחס חם, אוהב, אכפתי. מתוך אהבה ורצון לפקוח את עיניה, היא מוכיחה את אמה על נישואיה שלא נעשו מתוך אהבה. ד) דובי ? מתייחס בחמימות ובידידותיות לאמה של חברתו. הוא מביא לה מזון ושתייה, מחבק אותה בלבביות, קורא לה "אמא", מספר לה על עבודתו ומתוודה בפניה על הצעת הנישואין לבתה. יחס הדמויות כלפיה מעצב את השקפתה בנוגע לשני העולמות הקורעים את חייה.
אנלוגיות: א) ויקטוריה ? רבקה. שתיהן התאהבו בצעירותן, בעודן חיות במסגרת שמרנית. האם נכנעה לאביה ולמוסכמות החברה ולכן נאלצה להתפשר על חיי-נישואין ללא אהבה. הבת עמדה על שלה, מרדה ופעלה למימוש רצונותיה. ב) משה ? דובי. שני הגברים הם אהבתן הראשונה של האם ובתה. הראשון הוחמץ בשל אותן מוסכמות כובלות ושרירותיות ואילו השני זכה בזכות גישה חופשית ומשוחררת הדוגלת בחירות הבחירה האישית. שילובם של השניים בחלומה של ויקטוריה, ממחיש את העוול שנגרם לה ואת התיקון שנעשה בחיי בתה.
יחס המספר לויקטוריה: המספר נכנס לתודעתה של ויקטוריה ומתאר את האירועים בשפתה ומנקודת מבטה. מהלך השינוי וההתפכחות המתחוללים בנפשה זוכים ביחס של הזדהות ואהדה.

רבקה
בתה של ויקטוריה. עזבה את ביתה בגיל 18 ועברה לגור בקיבוץ עם דובי, החבר שהכירה שנתיים קודם לכן. היא מייצגת בסיפור את העמדה התבונית והרגשית המונעת מהשקפת-עולם חופשית ומשוחררת ממוסכמות מסורתיות כובלות של עולם הדת. היא מודעת להחמצת חייה של אמה ודרכה למרוד, כדי לשנות את גורלה שלה.
דובי
דמות חביבה וידידותית, מתייחס בחום ובכבוד לויקטוריה, גורם לכעסה להתפוגג מהר. הוא מייצג את העולם החילוני-המודרני, על חיי השיתוף והאחווה כמקובל בקיבוץ. הוא מציע לרבקה אלטרנטיבה הוגנת ומושכת לזו הרקובה שמאפיינת את בית הוריה.
שאול אברבאנל
בעלה של ויקטוריה, היה תלמיד חכם בעבר ושקוע בעולם הספרים והתפילות בהווה. דמותו מוציאה שם רע לעולם החרדי. נאמנותו הבלתי-מתפשרת לקב"ה מבטלת לחלוטין את מחויבותו המוסרית לאשתו ולבתו.

מוטיבים וסמלים בסיפור
מוטיב התפוח
התפוח הוא מוטיב מנחה ומרכזי, אשר מופיע לכל אורך הסיפור.
ויקטוריה בדרכה לקיבוץ אוכלת "תפוח שלבו רע" (תפוח רקוב) ? תפוח המסמל את הרגשתה העכורה, המרירה ביחס לחייה ולגורלה (נישואיה הרקובים ואבדן בתה).
היא משוחחת עם דובי על מטע התפוחים בו הוא מגדל "פירות כעץ גן-עדן". דבריו עושים עליה רושם רב והסברו המפורט נותן לה תחושה שהוא מכבד ומעריך אותה. בשיחה זו מאפשר דובי לויקטוריה להציץ לעולמם הנעים (גן-עדן) שלו ושל רבקה.
בחלום שחולמת ויקטוריה בלילה היא נמצאת בגן-עדן, ובו "עץ החיים ועץ הדעת". דמותו של דובי בחלומה מתאחדת ומתחברת עם דמותו של משה אלקיים ? אהוב נעוריה. עץ הדעת המופיע בסיפור גן-העדן במקרא מרמז על המודעות וההבנה המחודשת של ויקטוריה ? היא זוכה לראייה חדשה של המציאות: היא מבינה כי חייהם של רבקה ודובי טובים ויפים יותר מחייה שלה, בזכות מימוש אהבתם, וכעת היא מבינה את הטעות שלה, בהיכנעה לרצונו של אביה ולמוסכמות העולם שבו היא חיה.
ויקטוריה שבה הביתה בתחושה מפויסת. "ושק תפוחים קשים כאבנים שנתן לה דובי על ברכיה". היא שומרת היטב על התפוחים של דובי, של הקיבוץ במדבר ? אותם תפוחים של "עץ הדעת", המסמלים את התובנה החדשה והמפוכחת שלה.
בנסיעה באוטובוס חושבת ויקטוריה כי לבעלה "תגיש תפוחים בדבש". אין בה עוד טינה על כך שבתה פותתה כמו אדם בסיפור המקראי. כעת גם היא רוצה להאכיל את בעלה בתפוח טבול בדבש, בתקווה נסתרת לחיי זוגיות טובים יותר.
המסקנה העולה ממוטיב התפוח מצביעה על השינוי שהתחולל בנפשה של ויקטוריה. המעבר מתפוח רקוב שהיא מביאה מביתה בירושלים לתפוח טוב שהיא מביאה מהקיבוץ במדבר, מסמל את התיקון שעברה במהלך מסעה. התפוח הטוב מסמל את גן-העדן האבוד שלה, והיא מצליחה להאכיל בתפוח זה את בעלה. אפשר שאכילת התפוח בדבש תסמן התחלה של מערכת יחסים נאותה ומתוקה יותר בין ויקטוריה לבעלה שאול אברבנאל.

_________________
בברכה,
יהודית מליק-שירן

טלפון: 077-5270395
נייד: 052-2331389
אינטרנט: www.bat-or.com


22 אפריל 2007, 09:43
פרופיל אישי אתר
מנהלת האתר
סמל אישי של המשתמש

הצטרף: 19 פברואר 2007, 22:12
הודעות: 2089
מיקום: ישראל
הודעה 
מוטיבים וסמלים בסיפור
מוטיב התפוח
התפוח הוא מוטיב מנחה ומרכזי, אשר מופיע לכל אורך הסיפור.
ויקטוריה בדרכה לקיבוץ אוכלת "תפוח שלבו רע" (תפוח רקוב) ? תפוח המסמל את הרגשתה העכורה, המרירה ביחס לחייה ולגורלה (נישואיה הרקובים ואבדן בתה).
היא משוחחת עם דובי על מטע התפוחים בו הוא מגדל "פירות כעץ גן-עדן". דבריו עושים עליה רושם רב והסברו המפורט נותן לה תחושה שהוא מכבד ומעריך אותה. בשיחה זו מאפשר דובי לויקטוריה להציץ לעולמם הנעים (גן-עדן) שלו ושל רבקה.
בחלום שחולמת ויקטוריה בלילה היא נמצאת בגן-עדן, ובו "עץ החיים ועץ הדעת". דמותו של דובי בחלומה מתאחדת ומתחברת עם דמותו של משה אלקיים ? אהוב נעוריה. עץ הדעת המופיע בסיפור גן-העדן במקרא מרמז על המודעות וההבנה המחודשת של ויקטוריה ? היא זוכה לראייה חדשה של המציאות: היא מבינה כי חייהם של רבקה ודובי טובים ויפים יותר מחייה שלה, בזכות מימוש אהבתם, וכעת היא מבינה את הטעות שלה, בהיכנעה לרצונו של אביה ולמוסכמות העולם שבו היא חיה.
ויקטוריה שבה הביתה בתחושה מפויסת. "ושק תפוחים קשים כאבנים שנתן לה דובי על ברכיה". היא שומרת היטב על התפוחים של דובי, של הקיבוץ במדבר ? אותם תפוחים של "עץ הדעת", המסמלים את התובנה החדשה והמפוכחת שלה.
בנסיעה באוטובוס חושבת ויקטוריה כי לבעלה "תגיש תפוחים בדבש". אין בה עוד טינה על כך שבתה פותתה כמו אדם בסיפור המקראי. כעת גם היא רוצה להאכיל את בעלה בתפוח טבול בדבש, בתקווה נסתרת לחיי זוגיות טובים יותר.
המסקנה העולה ממוטיב התפוח מצביעה על השינוי שהתחולל בנפשה של ויקטוריה. המעבר מתפוח רקוב שהיא מביאה מביתה בירושלים לתפוח טוב שהיא מביאה מהקיבוץ במדבר, מסמל את התיקון שעברה במהלך מסעה. התפוח הטוב מסמל את גן-העדן האבוד שלה, והיא מצליחה להאכיל בתפוח זה את בעלה. אפשר שאכילת התפוח בדבש תסמן התחלה של מערכת יחסים נאותה ומתוקה יותר בין ויקטוריה לבעלה.
מוטיב הלב
ויקטוריה מתוארת באמצעות מוטיב הלב.
הלב הוא מוטיב חוזר לאורך הסיפור ומבטא את תחושותיה הפנימיות של הדמות הראשית ואת המהפך שחל בה: ממורת-רוח נוכח עזיבת בתה את הבית ובחירתה בחיי הפקרות עד קבלתה המלאה את אורח-חייה המשוחרר של בתה וחזרתה הביתה מפויסת.
"לבה סוער בה", "כאילו אין בלבה עליו", "כשבא דובי לקחתה לחדר האוכל... לבה כבר הלך אחריו", "הקשיחה לבה לעומתו", "ולבה תפח בה פתאום", ו"לבה כבר מפויס".
מוטיב המהפך
השורש: ה.פ.ך. חוזר בסיפור ומדגיש את המהפך שהתרחש בלה של ויקטוריה, היא באה לקיבוץ כועסת, אך חוזרת הביתה שונה - משהו התהפך בה. לבה מפויס ואוהב כלפי רבקה וכלפי בחירתה באורח-החיים ה"נכון".
"הפכה במוחה", "ומה אם תהפוך לה רבקה גבה", "כל הדרך הפכה בדעתה".
מוטיב המהפך מתקשר למוטיב התפוח. התפוח ביסודו אינו גידול מדברי - הוא זקוק למים, לקור ולהשקעה מיוחדת במשאבים כדי לקבל תוצאות מוצלחות. כך גם ההיפוך ביחסי האם אל בתה. רק במקום המדברי, המרוחק, שבו חיה הבת חיים מופקרים כביכול, נוצר ההיפוך ביחסה של האם אל בתה וביחסה והבנתה את חייה שלה ואת חיי משפחתה.

_________________
בברכה,
יהודית מליק-שירן

טלפון: 077-5270395
נייד: 052-2331389
אינטרנט: www.bat-or.com


22 אפריל 2007, 09:51
פרופיל אישי אתר
הצג הודעות החל מה:  מיין לפי  
פרסם נושא חדש הגב לנושא  [ 82 הודעות ]  עבור לעמוד 1, 2, 3, 4, 5, 6  הבא


מי מחובר

משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ואורח אחד


אתה לא יכול לכתוב נושאים חדשים בפורום זה
אתה לא יכול להגיב לנושאים קיימים בפורום זה
אתה לא יכול לערוך את ההודעות שלך בפורום זה
אתה לא יכול למחוק את הודעותיך בפורום זה
אתה לא יכול לצרף קבצים בפורום זה

חפש:
עבור ל:  
cron
Powered by phpBB © phpBB Group.
Designed by Vjacheslav Trushkin for Free Forums/DivisionCore.
מבוסס על phpBB.co.il - פורומים בעברית. כל הזכויות שמורות © 2008 - phpBB.co.il.